טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

סיכום FNS

סיכום FNS

קבוצת המטפלים, FNS (Footnote Sessions) נוצרה על מנת לאפשר לאנשי מקצוע בתחום הטיפול, להמשיך ללמוד על עצמם כמטפלים, ועל התיאוריות המתגבשות במהלך עבודתם.

הנחת העבודה היתה, שיחד עם כל מה שכבר נכתב ונלמד בתחום הטיפול, אנחנו ממשיכים ומייצרים גישות ייחודיות משלנו וכדי לבחון את מה שאנחנו עושים, יש מקום להמשגת תהליכי העבודה שלנו. לדייק את התשובה לשאלה: מה בעצם קורה, בתהליך הטיפולי שלנו? (שבעיני היא גם חובה אתית למטופלים: להיות מסוגל להגדיר את מה שאנחנו נעשה איתם)

רצינו להפוך את הערות השוליים, (FOOTNOTES) שנוצרות במהלך העבודה שלנו, לאמירות ברורות יותר.

הנחה נוספת שמלווה אותי בעבודתנו, היא שתיאוריות שנכתבו, גם הן נוצרו מתוך העבודה של מחבריהם, ויש מקום לבחון גם אותן מחדש.

חשיבה מחדש, היא חלק מגישה, שמלווה אותי שנים, שמניחה שלמידה נעשית מדיסונאונס, ואנחנו נעים בין סדר קיים וחיוני לכאוס (לא ידוע) שמתגלה לנו, המחייב ומאפשר לנו להמשיך ולעשות סדר בתפיסותינו לאורך החיים.

אדם גראנט ניסח זאת יפה במודל שלו שמבחין בין חשיבה שהיא חשיבה מאשררת, לעומת חשיבה לומדת.

חשיבה מאשררת, היא זו שמטרתה הסמויה, היא לאשר את התפיסה העצמית שלנו. בתהליך שגראנט מתאר, בעקבות תפיסת הערך שלנו כפי שנלמדה במהלך חיינו, יצרנו אמונות, שתואמות ומגינות על תפיסה עצמית זו. מכיוון שלמוח יש לו שני הטיות מחשבתיות חשובות, (לראות את מה שאני מצפה לראות או לראות את מה שאני רוצה לראות), נמצא בכל אינטראקציה, הוכחה לאמונות שיצרנו, שמאשררות מחדש את התפיסה העצמית שלנו.

זו אולי הסיבה שלאנשים קשה לשנות אמונות ותפיסות. כי הן מבוססות על תהליך שמגן, ולעיתים מעוות את המציאות כדי להתאים כדי שלמר את התפיסה העצמית. (זה מזכיר את התיאוריה של קארל רוגרס שטוען שכדי ליצור הלימה בין העצמי למציאות אנשים מכחישים או מעוותים חוויה כדי לשמר את חווית העצמי שלהם.)

 

לעומת התהליך הזה, גראנט מציע תהליך שהמוקד שלו הוא מה שאני קוראת לו: צניעות מחשבתית. מתוך ההנחה שאין אמת אחת, ושלמידה מאפשרת לנו בעיקר לגלות כמה אנחנו עוד לא יודעים, להשמר מהצהרות שדברים הם כך או אחרת, כי תמיד יש לא ידוע. זה אומר, שאני לא יכולה בוודאות להגיד שמה שאני יודעת או מאמינה הוא נכון. כי יש יותר לא ידוע מידוע. זה לא אומר ערעור מוחלט, וזה לא פוסל את הסדר הקיים במוח ובתפיסות שלנו, זה אומר, בואו נשאיר תמיד מרווח של ספק. כשיש ספק, מתעוררת סקרנות, וכשסקרנים, מגלים עוד ועוד.

זה נכון לגבי כל מערכת יחסים. לזכור שאנחנו לא מכירים את כל החלקים של האחר, או את שלנו. לזכור שבכל התהליכים המוכרים לנו, יש חלקים לא ידועים שיכולים להתגלות, שיכולים לדרוש מאיתנו לשנות, ולהחליפן.

בפגישה שהיתה, בדקנו את נושא הטלת הספק, ומתי הוא מעורר סקרנות ומתי הוא הוא מערער. עלתה בקבוצה המחשבה שכדי שתתעורר חשיבה חדשה, שלא תהיה מערערת, התהליך אולי חייב לבוא ממקום של תפיסת ערך עצמי בטוחה. כשיש חווית ערך עצמי נמוכה, קשה להטיל ספק בתפיסות, כי האדם מחזיק בהם כאסטרטגיות השרדות. כשהפרט מניח שהוא בעל ערך מעצם קיומו, הוא חופשי לבחון מחדש.

בקבוצת ה FNS , אכן יצאנו לבחון מחדש. ולפעמים, גם היו גילויים שערערו אותנו בנקודות מסוימות. ועשינו גם בהם סדר, זמני….

 

 

עברנו על חלק מהנושאים והמושגים שנוצרו במהלך העבודה שלנו:

אהבה במרחב הטיפולי – מה מהות הקשר הטיפולי

באחד המפגשים עסקנו באיכות וייחוד הקשר מטפל- מטופל. קיימות המון הנחות לגביו. שמטפל אמור להתאהב במטופליו, להישמר מיצירת תלות, לבחון השלכות ואלה הנגדיות. שהמטופל אמור לחוות איכות קשר שיש בו אמון, ודרך הקשר ללמוד התקשרות אחרת ובטוחה. הפכנו באמירות השונות, ובחנו אותן גם מול החוויות שלנו כמטפלים.

אחת המסקנות היתה, שאולי מה שיכול להגדיר בצורה ברורה את הקשר, זה שזה צריך להיות קשר של למידה. שהמטפל לומד על עצמו ועל המטופל שלו, ומלמד את עצמו עם המטופל הספיציפי ואת מה שהוא יודע. במקביל המטופל, מלמד אותנו על עצמו ועל מה שקורה לו מולינו, ולומד מאיתנו על עצמו ועל תפיסותינו.

ההגדרה כמערכת יחסים של למידה, מאפשרת מצפן יותר ברור. השאלה במהלך הטיפול ,היא האם למדנו משהו, עליו ועלינו, האם הוא למד? האם אכן אנחנו בודקים דברים חדשים? זה לא סותר את זה שבתוך הקשר הלומד נוצר אמון, ויש חוויות רגשיות של קרבה ואמפטיה. אבל זו מערכת יחסים שהמטרה שלה היא למידה. בטיפולים בהם אנחנו מגלים שאנחנו לא מרגישים סקרנות וחוויה של תהליך, יתכן שנגלה שהקשר הוא קשר מאשרר ולא קשר לומד.

זה מאפשר לנסח מהו הדבר הזה שאנחנו עושים בטיפול. אנחנו מלמדים. ולומדים. ובתהליך הלמידה, נוצר קשר , שיש בו כל מיני רגשות. וגם אלה מלמדות.

 

אני העליתי מחשבה נוספת, שדורש חקירה בפני עצמו, שאמון , במידה ולא נוצר בקשרים הראשוניים שלנו, הוא לא תהליך אלא בחירה. אבל זה כבר נושא למפגש נוסף.

מעגל החיים הקטן:

באחד המפגשים שלנו, המשגנו תהליך, שנדמה שאמור לקרות בכל סיטואציה נתונה. מעגל החיים הקטן. בריאה, חיים, מוות, כמו במעגל החיים הגדול. בכל מפגש בכל תהליך, יש לידה, בריאה של תהליך שיש בו לא ידוע, יש חיים, ואנחנו בתוך החוויה המתממשת, ובסיומה, מה שהתרחש בעצם נגמר, “מת”. מה שנותר ממנו הוא מה שנשאר בנו מהחוויה.

בכל מפגש טיפולי, מרגע פתיחת הדלת נולד משהו. הפגישה עצמה משולה ל”חיים” ומרגע סגירת הדלת בסיום הפגישה, יש מוות. גילינו שאחד הדרכים למפותאת מה שקורה לאנשים ואת מה שקורה בטיפול, זה לבחון האם קיימים שלושת חלקי מעגל החיים הקטן, בחייהם או לחילופין במפגש איתנו. האם הם מאפשרים לדברים להיוולד בחיים שלהם (הלא ידוע/שינוי) האם הם יכולים להיות בכאן ועכשיו של אינטראקציה, והאם הם מאפשרים מוות, ויכולים להפרד, מחוויות ומחלקים של חייהם. גילינו שגם אנחנו לעיתים מתקשים לתת למפגש “למות”, וזה יכול ללמד אותנו משהו על מה שקורה לנו ולמטופל בטיפול. לעיתים אנחנו מונעים ממשהו להיוולד בחדר הטיפול, אולי כי הכאוס מפחיד אותנו. ולפעמים אנחנו מתקשים להיות בכאן ועכשיו. כנ”ל לגבי המטופלים. מעגל החיים הקטן מאפשר עוד הבנה והעמקה לתוך מה שקורה לנו ולמטופלים בתהליך הטיפולי ובחיים בכלל.

ארכיטיפ האם במרחב הטיפולי- האמא הנוראה והטובה:

במשך מספר מפגשים, בדקנו את ארכיטיפ האם במרחב הטיפולי, מתוך ההנחה שעצם ההגדרה של טיפול, מעוררת סיכוי או סיכון שהקשר הטיפולי יכיל את ארכיטיפ האם. עצם הרעיון שאולי אדם אמור לעבור מחדש שלבים של יצירת אמון ונפרדות, פותח מקום לארכיטיפ האם. בחנו מרכיבים שונים שלה ואת הרעיון שאולי היא כוללת את האמא הטובה, המזינה והמרפאה, אבל גם את האמא הטורפת ובולעת למען צרכיה. בדקנו את ארכיטיפ האם אצל המטפל. הרצון לעיתים להיות האמא הטובה עבור המטופל ואיך זה משפיע על תפיסת האם האמיתית של המטופל, והופך אותה לרעה. חשבנו על המקום בו קשה למטופל להפרד גם מתפיסת האם/או המטפל, כטובה באופן בלעדי, ומה זה עושה לקשר עם המטפל.

המסקנה הראשונית , כפי שאני ניסחתי, היתה שהמטרה הסופית היא לכלול את ארכיטיפ האם, הטובה והנוראה בעצמי של האדם. ושאולי חייבים “להרוג את ארכיטיפ האם”, הטובה והנוראה כדי להגיע לנפרדות. לדעת שהאמא שהיתה לנו היתה טובה ונוראה, והיתה אדם, על כל חלקיה. והכמיהה לחלק שלא חווינו, חייבת נחמה והשלמה עם מה שיכול היה להיות. זה נכון לגבי ארכיטיפ האם אצל המטופל והמטפל.

במחשבה שעלתה בהמשך, נדמה לי שניסוח מדויק יותר הוא שכדי להגיע לנפרדות דרך טיפול, אדם צריך להפרד מהנטישה הראשונית שנחוותה על ידי ארכיטיפ האם. להיפרד במובן של ללכת ממנה אל עצמינו, ולהיפרד מהתפיסה שבה עזבו אותנו כי אנחנו לא ראויים. שזה אולי תיאור מדויק יותר של ההתמודדות עם ארכיטיפ האם, והקשר הטיפולי. עוד צריך להמשיך ולדייק את המושגים.

התמכרויות רגשיות:

במהלך השנה חקרנו התמכרויות רגשיות, דפוסים רגשיים שאולי אנשים מכורים אליהם, באותה מידה שבה אנשים מכורים לחומרים או התנהגויות אחרות. בחנו את ההגדרות של התמכרויות, וראינו שיש דימיון גדול בין ההתמכרות המוחשית לזו הרגשית. בחנו, האם יתכן שגם מטפלים מכורים לטיפול, והאם יש מטופלים שמכורים לטיפול? ההגדרה של התמכרות, מפחיתה מהביקורת ביחס ליכולת של האדם לעשות שינויים ולהבנה שיש קשייי גמילה, והסיבות להתמכרויות. זה מעורר מחשבה לא פשוטה ביחס להתמכרות האפשרית שלנו כמטפלים לטיפול.

 

החושך שבטיפול:

השנה עסקנו לא מעט במושג תהום, במקום הזה שבו לאדם יש חוויה של חושך. של משהו בו, שלא ידוע ומפחיד אותו. שהוא מבין אולי שהוא צריך לבחון, אבל מפחד ממנו. דיברנו על הפחד של המטפל מהחושך של עצמו. והאם לעיתים הוא באופן לא מודע מונע ממטופל להכנס לחושך, כי גם הוא מפחד ממנו. בדקנו האם בעצם, כשהמטפל מגדיר למטופל מה הוא עושה, אולי ההגדרה היא שאנחנו “מדריכי חושך”: יש לנו ציוד וידע, ויכולת להכנס לחושך ולצאת ואנחנו מזמינים מטופל לסמוך על היכולת והמיומנות שלנו. ושגם אם יהיה שם לא ידוע עבורינו, אנחנו ביחד נמצא את הדרך לצאת ממנו.  ורק את זה אנחנו יכולים להבטיח. ולא, מה נמצא שם או אם יהיה בסופו של התהליך אושר….

 

סקרנו בקצרה מושגים נוספים שבדקנו לאורך השנה :

יתמות נרכשת

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו

דחייה כמרכיב מניע בהתנהלות האנושית, ויצירת שאלון דחייה.

ההבחנה בין עצמאות ובדידות.

מנעד העונג והכאב.

(למאמרים המלאים: https://www.kerenadorian.com/publishes/ )

סיימנו בהכנת מאין ערכת שאלות למטפל, או לפחות שאלות לעצמינו לקראת המשך העבודה שלנו בשנה הבאה!

אחד התובנות המרגשות של מפגש הסיכום הוא שיצרנו קבוצה של אנשי מקצוע שמוכנים לחשוב מחדש, שעושים עבודה על מנת להמשיג את תפיסת העולם הטיפולית שלהם, ושאנחנו עושים תהליך למידה יקר ומשמעותי.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן