טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

ארכיטיפ האם: המשך

סיכום FNS חמישי – ארכיטיפ האם: המשך

במפגש הקודם, בחנו 4 חלקי ארכיטיפ האם. האמא הגדולה- זו של העולם, האמא הטובה, זו המזינה והמטפלת- הפיה הטובה. האמא הנוראה המכשפה, זו הניזונה מביטחון ילדיה, שלא יכולה לראות אותם, והאמא הטורפת- המזינה השלילית- שמזינה כי היא זקוקה לחוויה, לזה שיזדקקו לה.

דיברנו על האמא האוהבת והנוראה- זו שמכילה את כל החלקים- כי יש בכולנו כל החלקים. דיברנו על איזה ארכיטיפ אם אנחנו נושאים בנו, ומה בין הארכיטפ שבנו והמטפל שאנחנו. איך זה משפיע על מה שקורה בחדר הטיפול.

הפעם ניסינו לבנות כלי שיכול לעזור לנו להבין מה מקומה של ארכיטיפ האם במטפל, ואולי גם במטופל.

השתמשנו בסיפור של וסליסה, גירסה של סינדרלה, כפי שמופיעה בספר- רצות עם זאבים – קלאריסה פינקולה אסטס. בסיפור, אימה של וסליסה משאירה לבתה על ארס דווי, בובה שתעזור לה בעת צרה. היא מבקשת ממנה להזין אותה ולהקשיב לה. וסליסה נותרת עם אביה, שמתחתן עם אישה ושתי בנות, שאחרי מותו, מתנכלות לה ומנצלות אוה. היא נשלחת להביא גחל אש מהמכשפה ביער, ואצל המכשפה היא עוברת מספר משימות בעזרת הדרכת הבובה, עד שהמכשפה נותנת לה את האש שהיא זקוקה לה בצורת גולגולת בוערת. היא חוזרת לבית אימה החורגת, והאש שורפת את האמא החורגת ובנותיה.

הסיפור הוא דוגמא למסע בין האמא הטובה לאמא הרעה, מסע שמאפשר גדילה. הילדה צריכה להרוג את האם כדי לגדול- זו הטובה וזו הנוראה כדי ללמוד על עצמה, כדי לגלות את כל החלקים בה. כדי ללמוד לתת לעצמה, להקשיב לעצמה ולהזין את עצמה. אלה המשימות של וסליסה:

.1 להניח לאמא הטובה למות – אין רק אמא טובה. גם הטובה מכילה את האמא הנוראה. המטפל לא יכול להיות רק האמא הטובה כי לא היתה לו כזו, או כי הוא מנסה להיות מספיק טוב כמו זו שהיתה לה. אם המטפל צד אחד של הארכיטיפ, המטופל יצטרך להיות הצד השני.

  1. חשיפת הצל הגולמי – היכולת להתבונן ולפגוש את החלקים בנו, שהם בצל. אם המטפל יכול לפגוש את הצל שלו, זה מאפשר למטופל לפגוש את הצל.
  2. ניווט באפלה – המטופל, המטפל, שלא ראו אותו, שלא הדהדו אותו, לא למד שהוא קיים. יש לו חלקים שהם חושך. בטיפול, אנחנו רוצים לאפשר למטופל לחקור את החושך שלו ושבו. אנחנו חייבים להיות מנוסים בחקירת החושך כדי שהוא יראה את האור שבו. ההתנסות, היא קודם כל בניווט בחושך שבנו.
  3. העימות עם המכשפה הפראית– משימות החיים כמו משימות המכשפה המעמידה בפני וסליסה התמודדויות. היא עושה זאת בעזרת הבובה שקיבלה מאימה, אוביקט מעבר, תהליך של הפנמת בטחון שיהפוך להיות הקול הפנימי של וסליסה, . גם המטפל צריך לעשות הפנמה של דמויות מעבר, עד שמתפתח בו קול המטפל שבו. המטופל מפנים בטחון והמטפל עבורו לעיתים, אוביקט המעבר.
  4. לעשות סדר בנפש– תהליך הטיפול עצמו, הסדר שהמטפל והמטופל צריכים לעשות, כל אחד בנפשו
  5. להפריד בין אז והכאן ועכשיו– ההפרדה בין הקשר האימהי שהיה , לאיכות הקשר שנוצר בטיפול
  6. לחקור את המסתורין– לחקור את הכאוס- המטפל הוא כאוס עבור המטופל והמטופל עבור המטפל.
  7. לעמוד על הרגליים– מציאת הכוחות האוטונומיים, ההליכה ביער כדי להגיע ליכולת להרוג את האמא הנוראה. זו שהיתה לנו או זו שאנחנו פוחדים לפגוש בנו. המטפל והמטופל , כל אחד לעצמו.
  8. עיצוב מחדש של הצל– המסע , ומשימותיו, מאפשרים אינטגרציה. האמא הנוראה והאוהבת, יכולות להכלל בתוך העצמי, שכולל צל ופרסונה, מה שאנחנו מראים ומה שפחדנו לפגוש. רק אם אנחנו יכולים לפגוש את כל החלקים שבנו, יתאפשר למטופל לפגוש את כל החלקים שבו. כל עוד ארכיטיפ האם חצויה, מעוותת או מוצפנת בצל, המטופל יגיב לחלק שאנחנו זקוקים לו או פוחדים ממנו. לא יוכל לעשות את המסע שלו.

בעזרת הסיפור, בדקנו איפה כל אחד מאיתנו במסע הזה, ואיך המקום שלנו במסע, משפיע על העבודה הטיפולית שלנו. התבוננו על השימוש בסיפור כמפה, נקודות התייחסות, כלי ליצירת שפה, שמאפשרת המשגת התהליך הטיפולי, האישי. מאין – reference מתמשך שמאפשר זיהוי התפתחות או תקיעות.

היה מרתק לגלות , שבלי קשר למפגש ולמושגים שבדקנו, כל אחת היתה מחוברת למסע הזה, מול ארכיטיפ האם, מול האמא הנוראה והמופלאה. מסע המטפל, מסע המטופל, מסע הילד שבנו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן