טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

פוסט יום שיש בפייסבוק, התחיל מתוך ניסיון לשתף אנשים ולעורר חשיבה על חלקים נפשיים שפחות מדברים עליהם. אט-אט זה הפך להיות “פוסט יום שישי בבוקר”, שאנשים מחכים לו וכותבים לי אחריו. הפוסטים שנכתבים, מתייחסים לחוויות החיים שלנו ולעולם הפנימי של כולנו. הם מועלים לפייסבוק כדי לעזור לאנשים להאמין שהם ראויים מעצם קיומם, גם אם לימדו אותם אחרת.

ברגעי הספק

ברגעי הספק,כשהעשן לוחששהתחילה שריפה,אנחנו שואלים את האחר,”אתה מריח”?כי איכשהואנחנו לא סומכים,על זהשמה שסדקאת נשימתנו,אכן היה.ורק האישורשמישהו אחר גםראה, הרגיש, שם לב,מאפשר לנו לבטוחבמה שחווינו.וזה קצת

יש ימים

יש ימיםבהם עולההשאלה:מה אם אנחנו לא מספיק טובים?אם מה שאנחנו חושבים שאנחנו,זה לא באמת?אם אנחנו לא כזה יודעים,או כאלה מוצלחים?מה אם אנחנו לא באמתאהובים?מה אם

“כי”

“כי”.מילה תועה,שיכולה לקמטחיים שלמים.לכל צורך,לכל רצון,למדנו שחייב להיות “כי”.חייבת להיות הצדקה.אנחנומתקשים להגיד”אני רוצה”.ואומרים “אני צריך”.כי צרכים הםקצת יותר מוצדקיםמרצונות.אני צריכה קפה,כי עוד לא שתיתי.אני חייבת

בתמונות של שם

בתמונות של שםיש ילד.הילד הזהעם האין.כי להם לא היה.כי לא יכלו.רואים לואין, בעיניים.במבוכה.בהצצה החטופהאל עבר הדמותהמצלמת.אתה מצלםאותי?אני?בתמונותהוא מחופש.הוא ביומולדת.עם חברים.בצבא.בטיול.אבל מי שמסתכל מקרוב,רואה.יש שם ילד

לפעמים אנשים מדברים

לפעמיםאנשים מדבריםבמלאכים ושדים.בטובים ורעים.הוא בחור טוב.כל כולו.וכשהוא טועהורואים לו,הוא כבר לא.וכל כולומהרעים.היא מדהימה.איך היא עושה.וכשהיא טועהורואים לה,היא כבר לא.וכל כולהכבר מאלהשאי אפשרלסמוך עליהם,שברור שנפגע מהם,שכבר

לכל אדם יש מקום שביר

לכל אדםיש מקום שביר.נרשמו בו רגעי החסר.נאספו בו שברי חיים.והם מונחים.לכל אדםיש דרך משלולשמור עלהמקום השביר.אחד מארגן את של האחרים,כדי שהוא ירגיש פחות שביר.אחד ממלא

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן