טלפון לבירורים: 050-7800577 (עפרית) , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

פוסט יום שיש בפייסבוק, התחיל מתוך ניסיון לשתף אנשים ולעורר חשיבה על חלקים נפשיים שפחות מדברים עליהם. אט-אט זה הפך להיות “פוסט יום שישי בבוקר”, שאנשים מחכים לו וכותבים לי אחריו. הפוסטים שנכתבים, מתייחסים לחוויות החיים שלנו ולעולם הפנימי של כולנו. הם מועלים לפייסבוק כדי לעזור לאנשים להאמין שהם ראויים מעצם קיומם, גם אם לימדו אותם אחרת.

אנשים מצפים.

אנשים מצפים. שתהיה, שתעשה, שתוותר, שתתן. כי כך צריך. כי כך הם. וכך הם צריכים שתהיה. אנשים מאמינים, שאם מצפים, הם מחויבים. להיות, לעשות, לוותר,

אי שם

אי שם מאחורי, למטה , עמוק בפנים, יש מחסן. אנחנו מניחים בו, את עצמינו. בקופסאות וארגזים. לכל קופסה מדבקה. הנה האושר של אז. פה הכאב

בסך הכול, אין תלונות.

בסך הכול , אין תלונות. לאחרים, הרבה יותר קשה. אין להם בכלל. ולך יש. הכול טוב. אפילו דבש. תגידו תודה. אבל משהו בכל זאת, מושך

אם עשית, יתנו לך.

אם עשית, יתנו לך. אם הצלחת מותר לך. אם התאפקת יאפשרו לך. לוח מחירים וקופונים. מה מותר לנו לקבל. מתי אנחנו ראויים. כאילו לצרכים ורצונות

תמיד אחרי

תמיד אחרי, יש איזה סוף שצריך להתמודד אתו. אחרי הקשר, אחרי המצב, אחרי היום. משהו יילקח. משהו יישאר , משהו ייעלם. יש אנשים שהם לא

משהו לא עובד

משהו לא עובד. אתה מרגיש את זה. יש איזה זיוף בצליל של המילים. תנוחת הגוף שמתרחקת. הזמן שכבר לא מסתדר. זה מתחיל, באיזו אי נוחות,

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן