בני אדם צריכים שליטה. מהרגע שילד מפתח יכולת לשליטה מוטורית- הוא מתנסה בשחרור ושליטה. כשהוא קטן- השליטה על אותם חלקים שאין למבוגרים שליטה- נותנת לו

אף אחד לא יודעשמאחוריהעשייה והחיוך,הסדר והתפקיד,משהו מתפרק.אף אחד לא שם לבשבכל תנועהיש מאמץ.שהקימה מתמהמהת.רק בשניות.רק בדקויות.אף אחד לא רואהשהנפש עייפה.וקצת אבודה.והרבה זקוקה.אולי כי לאורך השניםעשינו

אנשים צריכים הד.להיותם.לנפשם.קול המגעשמאשרשראויים הם.כי מישהוהביט בם.מישהואמר אותם.מישהו העידעל קיומם.מרגע הלידהועד החיים נשמטים,אנשים צריכים הד.הכרה בקיום.לפעמים הוא בא בתנאי.שיהיו מה שצריכים,שיהיו כמו,שיהיו אחרים,גדולים,קטנים.לפעמים בתנאישלא יהיו

כי בתוך הכאוס הגדולאנשים מחפשיםנקודות אחיזה.מעט שליטה.הילד המסרב,ההורה המסדר,האידיאולוג המטיף בשער.כל אחד ואסטרטגייתההישרדות שלו.זה מתחילבנשימה הראשונה,בבכי שבא אחרי,וכבר.המאבק האינסופי,באין אונים של החיים,בלא ידוע.ומתוך המלחמה,בא הפחד.יש

ילדים מצלמים את העולםבשחור לבן.טובים ורעיםגדולים וקטניםושומרים את הנגטיב.הם בשחור,כולם בלבן.תשליל הנפשיוצר תבניותואנשים מאמינים,שהם רעים או טובים,מוצלחים או לא.ושאחריםחכמים או טיפשיםיפים או לא.וגם כשגדלים,וממש יודעיםשיש

כי אולילכל איש יש ספור.שקיבלשם.בנקודת ההתחלה.בהקדשה היה כתוב:”ילד,שלום.זה התסריט,זה התפקיד,זה התשלום.והמחיר.”והאיש חשבשזה הסיפור שלו.שכך הוא אמור להיות.שזה מה שיקבל,וזה מה שיילקח.והוא הקפיד על כל ההוראות:תהיההילד