טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

לחשוב מחדש, גם בחינוך

תנסו את זה. קחו חפץ, מוכר, ותחקרו אותו. תגלו משהו חדש לגביו. כמה מהר הוא מתגלגל, מה קורה לו כשהוא נשבר ומה אפשר לעשות מהחלקים שלו. מה עוד אפשר לעשות עם הפלפון, שאתם עוד לא גיליתם, או עם התוכנה שאתם עובדים איתה?

“בשביל מה?” בצדק אתם שואלים. “אני ממש בסדר אם מה שאני יודע עליו עכשיו.”

התשובה שלי תהיה, “כדי לתרגל צניעות מחשבתית”. כדי לזכור כל הזמן, שכל מה שאנחנו יודעים, הוא תמיד פחות מהידע שקיים. לא רק זה שבספרים, אלא הידע שלנו על עצמינו, על אחרים, על כל דבר שקיים בחיים שלנו.

למה?

כי כשאנחנו לא עושים את זה, נדמה לנו שהידע שיש לנו הוא אמת (“הוא כזה”, “כך זה אצל כולם”). כי כשאנחנו לא עושים את זה, אנחנו מגבשים עמדות שמבוססות על מה שכבר החלטנו שהוא אמת (המוח האנושי תופס מצבים על פי מה שהוא מצפה לראות– כמו התוכנה שמשלימה מילים בווטסאפ). ואז, זה הופך למשהו שמגן על הערך העצמי שלי. (“אם מה שאני מאמין בו, מסתבר שהוא לא אמת, מה זה אומר עליי, על הסדר שלי של העולם?”) ושם נגמר הדיון שיאפשר מציאת פתרון חדש, לבעיה קיימת.

אנחנו מחברים בין תפיסות שלנו, שאת חלקן לא באמת בדקנו, (או בדקנו על פי ניסיון, אבל זה לא הופך אותן לאמת) לבין הערך העצמי, כמו שאנחנו מחברים בטעות בין המעשים שלנו לערך עצמי. אנחנו לא שווים כי עשינו או לא עשינו משהו. אנחנו שווים כי אנחנו קיימים, בעלי ערך מעצם קיומינו. אם עשינו משהו או לא, זה רק אומר שעשינו משהו או לא. אנחנו יכולים להיות מרוצים מזה, או יכולים לגלות כמה זה לא יעיל לנו ולאחרים, אבל אין לזה קשר לערך שלנו. זה יכול ללמד על כישרון או יכולת. אבל זה לא קשור לערך שלנו. אם אני טובה בכתיבה זה אומר שאני טובה, ואני שמחה עם זה. אולי אתפרנס מזה, אבל אין לזה קשר להיותי טובה.

זה נכון לגבי תפיסות שלנו. יש לי תפיסות שאני מאמינה בהם. זה אומר רק את זה. ואני חייבת לדעת שאלה תפיסות שגיבשתי, ויכול להיות שאגלה שחלקן כבר לא נכונות- ואצטרך לגבש תפיסות חדשות. אני יכולה לעשות את זה, רק אם אני משוחררת מלהאמין שהתפיסות שלי קשורות לערך שלי. כי אם הן תהיינה קשורות, אני לא אשנה אותן. זה יהיה מאיים מדיי. מערער .

במפגש שלי אם אנשי חינוך, או הורים, החוויה המשותפת לכולם, היא שמשהו לא עובד. יש דברים שכן, ויש דברים שלא. מנסים תוכניות כאלה ואחרים, השתלמויות למורים, דרכי הערכה חילופיים, התאמות. ועדיין משהו לא עובד. אבל כשמגיעים לנקודת השינוי, נאמרים משפטים כמו :

          זה לעולם לא יעבוד כאן

          אני ניסיתי, זה לא עובד

          בואו לא נעשה כאן אובר חשיבה (לא נחפור)

          כך תמיד עשינו

אף אחד מהטיעונים האלה הוא לא רציונלי, ולא מבוסס על מחקר או בדיקה מעמיקה. אבל אנחנו מאפשרים להם להיות הטיעונים שמנצחים. זו חשיבה שמבוססת ערך עצמי, ולא על צניעות מחשבתית.

כשניגשים מתוך העמדה של חקירה אמיתית, מתחילים מהמקום של –

 – יש כאן משהו שאני לא יודע

 – אני סקרן לגביו. (ולא מפחד כי אולי זה יוכיח שטעיתי)

– אני חוקר ומסתכל מנקודות מבט חדשות, לומד

– ומגלה דברים חדשים.

והמעגל הזה ממשיך, כי כל מה שאני אגלה, אני יודע שהוא לא אמת או הפתרון היחידי, ואני ממשיך לחפש מה לא עובד בפתרון שמצאתי, כדי להמשיך ולשפר וללמוד ולהתפתח. גם אחרי שמצאתי פתרון מבריק, יכולה להיות לי צניעות מחשבתית שמזכירה לי שזה פתרון אחד, מתאים לעכשיו, ושיש עוד המון מה לגלות.

וזה, לצערי לא מה שאני פוגשת במערכות החינוך שאני נפגשת איתן.

חשבתי שהקורונה תערער מספיק כדי שתהיה חשיבה מחדש. ואני לא ממש פוגשת בזה (ויכול להיות שזה קורה ואני לא יודעת) ולכן החלטתי, להפסיק לכעוס, ולחקור.

אז אני אוספת אנשים , שבא להם לחקור מחדש, את כל מה שאנחנו חושבים או מניחים לגבי חינוך או בתי ספר.

לא בשביל פתרון, לא לגמולי השתלמות, ולא כדי מיד לצאת בתוכנית. אלא כי הם ואני רוצים רגע לעצור, ומתוך צניעות מחשבתית, ללמוד מחדש ולאתגר את מה שאנחנו חושבים ועושים. ואולי, ייצאו מזה כלים נפלאים, או שינויים מדהימים. ואולי נצטרך לשנות גם את זה. אבל נכון לעכשיו, אני מזמינה אותנו לחשוב מחדש, ולא להרוס מיד ב- “אז מה נעשה עם זה”. כשחושבים, ומתרגשים מהלמידה, דברים קורים. אני סומכת עלינו. אין לי מושג לאן זה יוביל, אבל זה בדיוק מה שמרגש אותי.

אז מי שרוצה להצטרף אליי, אלינו, מוזמן. השמיים הם הגבול.

ומי שמכיר אותי יודע שעבורי למידה זו חגיגה. תבואו.

פגישה שניה, ב -18/5   ביום שלישי 20:00 בערב בזום.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן