טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

כשזה לא עובד, זה לא עובד: שנה של למידה מרחוק

כבר כמעט שנה. וכולם מנסים. מורים, הורים, ילדים. ניסיונות ראויים להערכה. וחלקם אף מוצלחים. אבל אולי אנחנו ממשיכים לעשות עוד מאותו דבר, ומחפשים פתרונות במקום שכבר הבנו ששם הם לא נמצאים. כשנתקלים בבעיה, המוח האנושי פונה קודם לסכימות קיימות. תיקיות של הסדר המוכר. פעמים רבות, התשובות יכולות להיות שם. אך כשלא, צריך להרפות, כדי לאפשר לחלקי המוח האחרים, האסוציאטיביים, החופשיים מתיקיות וסכימות, להראות לנו את הדרך. לא סתם חברות גדולות שזקוקות לחשיבה יצירתית, מכריחים את העובדים שלהם, לעזוב את מה שהם עושים ולעשות משהו אחר, כדי לשחרר את החשיבה מחיפוש אינסופי במחסן  המוח הקיים.

נדמה לי, שהרעיון שנמשיך לעשות בית ספר, ורק נתאים את הטכנולוגיה, והשיטה, לא מהווה פתרון. הילדים לא מרוצים, ההורים והמורים מתוסכלים. אז אולי צריך לעצור שניה, להניח למה שאנחנו יודעים על איך בית ספר עובד, ולאפשר לעצמינו לחשוב אחרת.

רגע, לא להיבהל. אנחנו לא מחסלים את בית ספר. אבל רגע. משהו אחר.

כי הרעיון עכשיו, הוא אולי, לא איך מקיימים לימודים ובית ספר במצב הנתון, אלא מה ילדים צריכים עכשיו, ומה הם, ההורים והמורים יכולים.

אולי, צריך לשאול את כולם. מה בעיניהם חשוב עכשיו. מה הם יכולים, מה הם צריכים. לשאול ילדים, הורים ומורים. לצוות לכל כיתה מורים שאינם מחנכים, וצוות כזה, שואל. מדבר, משתף. וזה צוות הכיתה.

יכול להיות שיש כאלה שיגידו, שהם לא יודעים. יש כאלה שיגידו מה הם לא רוצים. אנחנו לא מתורגלים בלבחור. אבל אולי זו הזדמנות טובה ללמוד, וללמד דווקא את זה.

ואם זה גדול מדי, אז מה הם חושבים שצריך ואפשרי, מתוך מספר הצעות. כל מחקר על מערכות עבודה, מלמד שככל שאנשים מעורבים בתהליכי קבלת החלטות במערכת (כולל במפעלים) אנשים יותר משתפים פעולה, מגדילים ראש. בעיקר אם הביצוע של ההחלטות, אכן משפר את איכות החיים של הפרטים המעורבים.

אז מה אולי צריך עכשיו? אסטרטגיות התמודדות, חוויות קשר, לדבר על הערבוב הזה בין בית לבית ספר, עבור כולם. העדר פרטיות, יותר מדי פרטיות.

אולי זו הזדמנות טובה, לאפשר לכל ילד לבחור נושא שהוא לומד ומלמד. דרך מצגת, סרטון, שיר או כל דבר אחר. אולי זו הזדמנות ללמד איך מקימים סטארט אפ – איך מאתרים בעיה, ובונים תכנית לפתרון, שהוא כלכלי ויעיל. איך בונים תכנית לפתור את הבעיות שלהם. אולי מצוותים ילדים, והם צריכים להפגש מחוץ ללימודים ולהתנסות, בתקשורת, בשיתוף פעולה, בלמידה, במשימות בהצעות לשינוי.

אולי מלמדים תמיכת עמיתים, והתערבות בעת משבר. זיהוי קשיים של אחרים, המשגה, אמפטיה. אולי ממציאים עם הילדים שיטות לימוד, לאור המציאות הקיימת. בודקים איתם איך כל אחד מהם למד משהו- רכיבה על אופניים, משחק מחשב, לכדרר כדור. ומלמדים איך לוקחים את דפוסי הלמידה שלהם לתחומים אחרים.

משחקים משחק מחשב כיתתי, של אסטרטגיה ודמיון ושיתוף פעולה. ואולי, מניחים עכשיו, הישגים, וחומרים מוכתבים, ותרגילים ועבודות כפי שעשינו את זה עד עכשיו. ועונים על צרכים אמיתיים. אנשים במצוקה. זה אמיתי. וזה לא הולך להיגמר מהר. וזו הזדמנות ללמוד כל כך הרבה דברים שהם לא חומרים של ידע, או כתיבה וחשבון. אולי זו הזדמנות ללמוד כלים לחיים. לפחות של עכשיו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן