סיכום קבוצת FNS ימי חמישי : 19/11
מפגש מבוא: כשהפסיכותרפיסט פגש איש שיווק
במפגש הראשון שלנו, הפגשתי אתכם עם הרעיון, שעולם הטיפול נע בין הידע והמחקר, לבין תהליכים ומושגים שלעיתים קשה להגדיר או לבחון. לאורך הלימודים וההתנסויות שלנו, אנחנו אוספים תפיסות וגישות שמדברות אלינו, ומאמצים אותם לכדי תהליך שאנחנו מזמינים אנשים לעשות. “טיפול”. אבל מהו התהליך הזה? האם הגישות שבחרנו, הם כי זה מתאים לסיפור חיים שלנו, או כי זה אכן מוכיח את עצמו בעבודה עם אנשים? האם יש לנו תכנית? האם כשהמטופל מתאר את סיבת הפנייה, אנחנו יכולים להבטיח שנפתור? האם הוא יודע מה התהליך שאנחנו מתכוונים להוביל אותו בו (גם אם אנחנו מתכוונים ללכת אחריו)? מה פירוש המושג “הכלה”. איך זה מתרחש? מה יהיו הקריטריונים שלנו לזה שיש אמון? מאיפה הם? מה זה אומר בפועל- “חיזוק כוחות אגו”? מהם התהליכים שאנחנו מעוררים? מגיבים אליהם? ועוד מיליון שאלות….
בעולמות אחרים, הלקוחות שלנו היו שואלים, מהו התהליך הזה, כמה זמן זה יקח, מה ישתנה בי בסוף, מה הביטחונות, מה תופעות הלוואי והאם התנסית במקרה כמו שלי בעבר. מה אנחנו עונים? צריכים לענות? יודעים?
לאורך הדרך, פגשנו תשובות לחלק מהשאלות האלה. אני מניחה שתוך כדי העבודה שלנו, אנחנו מייצרים תשובות לגבי התהליך הזה שנקרא טיפול, בונים תיאוריה משלנו. יחד עם זאת, יש סיכוי/סיכון שלא המשגנו אותו. וכשלא עוצרים וממשיגים, אנחנו לא יכולים לבחון אותו, להמשיך לפתח אותו במודע, ולשתף אחרים בגישות שאנחנו מפתחים תוך כדי עבודה.
המטרה של מפגשי FNS הוא להטיל ספק, על מנת לבחון, ולגלות ולהמשיג תהליכים טיפוליים, שאנחנו עושים, אחרים, תוך כדי המשך יצירת כלים, ושיתוף אחרים במה שאנחנו מגלים, ובוחנים. אני מאמינה שבתהליך הזה, כל אחד תורם לעצמו בהבהרת “קול המטפל” שבו. זו אולי החובה שלנו, כאנשי טיפול. זו דרך אחתח, לעשות את זה.
ההתנסות:
כדי להתחיל לפתוח את עצמינו לחקירה של התהליך הטיפולי, הזמנתי אתכם, להשתמש במודל שבא מעולם השיווק. Donald Miller במודל המיתוג שלו- storybrand מציע לשאול שאלות על פי מבנה של סיפור- כדי לבנות אסטרטגיה שיווקית למוצר שלך. אנחנו התנסינו, בניסיון למתג “טיפול”. אם טיפול היה המוצר שלנו איך היינו ממתגים אותו על פי מודל שיווקי..
במודל שלו (ראו טבלה בהמשך) הוא אומר כנקודת מוצא , שמי שרוצה למכור משהו, לא מוכר את עצמו, אלא את המוצר שלו. כלומר- אנחנו מבינים שאנחנו לא מדברים על מה אנחנו בסיפור, אלא מה הסיפור של המטופל, שבגינו הוא צריך טיפול, ומה אנחנו יכולים להציע לו בהקשר לזה.
לכן, מילר מתחיל עם הגדרת הלקוח – “הגיבור” בסיפור שלנו. אנחנו יודעים להגיד שכל אחד הוא אחר. אבל יש לנו אולי סכימה לגבי אנשים שמגיעים לטיפול. מהי הסכימה ? (דרך נפלאה לבחון זאת, זה לחפש תמונה לפרסומת של טיפול: איזו תמונה היינו בוחרים למטופל ואיזה למטפל??)
מהי הבעיה שלו? בהגדרת בעיות- מילר טוען – יש בעיה חיצונית, בעיה פנימית ועמדה פילוסופית. איך בטיפול מגלים זאת? האם אנחנו יודעים להגדיר חלקים אלה? (לדוגמא: הבעיה החיצונית, אין לי יחסים אינטימיים. הפנימית- אני מפחד שלא יאהבו אותי ולכן קשרים הם עבורי סיכון, והעמדה הפילוסופית היא- אני לא בעל ערך ולא ראוי) . אם היינו צריכים להגיד לאנשים : מה סוג הבעיות שאנחנו יודעים לעזור להם לפתור, מה היינו אומרים?
מהי העמדה הפילוסופית שאנחנו מניחים , שעומדת בבסיס בעיות האדם?יש בעיה מרכזית שסביבה לאנשים יש קשיים?
בכל סיפור, יש בדרך כלל, נבל, שבגינו יש בעיה. מיהו? (לאו דווקא מישהו, יכול להיות משהו או הוא עצמו..) מהי ההנחה שלנו , במודע או לא במודע, לגבי הנבל שבגינו אנשים מגיעים לטיפול? (ההורים, הסביבה, המערכת, גורל? האדם עצמו?
ההגדרות האלה, מאפשרים לנו להגיד, האם המוצר שלנו, אכן מתאים לו. איך אנחנו יודעים זאת? האם נוכל לדעת שיש סוג של בעיות, סוג של “נבלות” שלא נוכל להם? האם במובן הרגשי, המטפורי, האדם צריך ללמוד “להפרד” /”להרוג” את הנבל בסיפור שלו, כדי לגדול בחייו?
המדריך- מה יש בנו, שאנחנו חושבים שיכול להיות למטופל מדריך, לאור הקושי שבגינו הוא בא לקבל את המוצר שלנו: טיפול? אם הייתי צריך להגיד למטופל, למה דווקא אני, מה הייתי אומר? מה לא הייתי אומר?
התכנית- אחרי שלקוח החליט שהוא רוצה את המוצר, יש תוכנית, של מה הוא צריך לעשות כדי לקבל את המוצר. מה התוכנית שלנו? האם המטופל יודע מה השיטה, גישה, תוכנית איתה אנחנו עובדים? האם אנחנו יודעים ? האם אנחנו יודעים מה זה ידרוש ממנו כדי שזה יצליח? האם המשגנו את זה? הסברנו לו את זה? האם צריך?
קריאה לפעולה-
בסופו של דבר, כל תוכנית שיווקית קוראת ללקוח לפעול. לקנות את המוצר. מהי הפעולה, שאנחנו מבקשים מהמטופלים שלנו? איך בפועל אמורים להיראות החיים של המטופל בסוף הטיפול? מהו הדבר, שהמטופל יעשה אחרת בחייו, שיהיה העדות לכך, שהוא אכן השיג את מטרתו? וזה כמובן מוביל לחלק האחרון של תוכנית השיווק…
השינוי –
מהו התהליך שהלקוח (מטופל) עשה, מהמקום בו הוא זיהה שיש לו בעיה, ועד המקום בו הוא פעל בחייו אחרת? האם מותר בכלל להגדיר זאת? האם זו צפיה קיימת שלא מדברים עליה?
בעולם השיווקי, מי שמוכר מוצר טוען בפני הלקוח, (וכאן מדובר במי שמאמין באמת במוצר שלו) שחייו של הלקוח, או איכות חייו ישתנו אחרי הרכישה, אחרי הפעולה. אחרת למה ללקוח לעשות את הפעולה? גם ברפואה. הרופא אומר, מה יהיה אחרת, אחרי שהחולה יקח תרופה או יעשה טיפול כזה או אחר. מטופל מגיע אלינו, מוציא לא מעט כסף, מתמסר לאורך זמן, האם אנחנו אמורים להגיד לו מה ישתנה בחייו אחרי הטיפול? האם מותר לנו להגיד משהו אמורפי כמו: “תאהב את עצמך יותר” או “בטחון עצמי”, או “תאפשר לעצמך לפגוש חלקים”, “תאמין בעצמך ובעולם”…או…מהי האמונה שלנו לגבי זה? מהי ההגדרה שלנו לאמונה הזו? איך אנחנו בודקים האם האמונה הזו מבוססת?
אני יודעת שתהליך נפשי הוא אכן בחלקו לא ניתן להגדרה או מדידה. אני מאמינה שבחיים אנחנו לא יכולים לנבא, ולכן לא להבטיח. ועדיין, יש מקום, לחקור את מה שאנחנו עושים , לגלות עוד ועוד, מהו התהליך הזה, המופלא והמורכב, שאנחנו שותפים לו, מהו הטיפול שאנחנו עושים. אני מאמינה שיש לנו תשובות , ולהמשיג ולבחון ולשתף, יכולים להיות לנו מרחב נפלא, להתפתחות מקצועית ולתרום לעבודה שלנו עם האנשים שבאים אלינו.
אז אם הייתם עושים פרסומת לטיפול שאתם עושים, מה היה המשפט השיווקי שהייתם משתמשים בו, ואיך הפרסומת היתה נראית? תרגיל בדיסונאונס….
זו הייתה טעימה. עכשיו, לעבודה….נפגש בחודש הבא!!
