טלפון לבירורים: 050-7800577 (עפרית) , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

כי אולי
לכל איש יש ספור.
שקיבל
שם.
בנקודת ההתחלה.
בהקדשה היה כתוב:
“ילד,
שלום.
זה התסריט,
זה התפקיד,
זה התשלום.
והמחיר.”
והאיש חשב
שזה הסיפור שלו.
שכך הוא אמור להיות.
שזה מה שיקבל,
וזה מה שיילקח.
והוא הקפיד על כל ההוראות:
תהיה
הילד המרצה,
או הילד הבעייתי,
או הילד המסתדר,
או הילד הנזקק.
או זה שמצליח.
הוא למד שורות,
שינן היטב.
מילא תפקיד
והכין תפאורה.
הוא בחר
שחקנים,
בקפידה לא מודעת,
שהתאימו בדיוק
לתפקיד שקיבל,
בסיפור
שהוא חשב ,
שהוא הסיפור שלו.
אבל משהו בטקסט לא עבד.
ומשהו בתפקיד לא התאים.
כי הנפש יודעת.
זה לא הסיפור שלו.
הלמידה
שהסיפור שקיבלנו,
לא חייב להיות שלנו,
היא למידה לא פשוטה.
מה יקרה כשנחזיר?
ואם לא יאהבו?
ואם נשאר לבד
כי חיפשנו סיפור אחר?
אבל זה לא עובד כך.
הסיפור שנספר,
שקיים בנו והוא שלנו
לא יכול להיות סיפור
לא טוב.
או לא ראוי.
כי הוא שלנו.
ואנחנו ראויים.
מעצם קיומינו.
וזה הסיפור הכי חשוב שיש.
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן