טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

הזמנה לסדר אחר. כי באמת מספיק עם זה

הזמנה לסדר אחר. כי באמת מספיק עם זה.

בימים אלה יש אנשים שלא נשמעים להוראות הקורונה. יש כאלה שלא מאמינים לחיסונים. יש כאלה שפועלים רק כדי להימנע מקנסות, ויש כאלה שמצייתים לחוקים המשתנים. יש ויכוח סוער לגבי מה נכון ומה לא, ואנשים מחליטים החלטות שעלולות לסכן חיים וטוענים בתוקף לחופש הבחירה. מגוון של התנהגויות בתקופה מאיימת כל כך.

בימים אלה יש אנשים שממשיכים להשמע למערכת חינוך שכבר המון שנים, רבים וטובים טוענים שהיא לא מספקת. בכל הזדמנות שאני שואלת קהלים, עד כמה מה שלמדו בבית ספר היה יעיל בחייהם, וכמה היו מוכנים לחזור לימי בית הספר,(ללימודים ולא לחלק החברתי)  התשובה הרווחת היא, ש 12 שנים שהיו במערכת של 8 שעות ביום, לא ממש הועילה להם בחייהם, וגם אם היו משלמים להם הם לא היו חוזרים לשם. אבל הם ממשיכים לשלוח את ילדיהם למערכת הזו. וממשיכים לטעון ש”צריך” ו”אם אין הצעה חלופית, זה מה יש”. כאילו האופן שבו מגדלים ילדים, בית ספר, כיתות, שיעורים ומבחנים, הוא איזה כורח מציאות, חוק טבע.

מדוע יש מצבים בהם נמצא מגוון התנהגויות, לעומת מצבים בהם נוצרת דרך אחת, למרות הספקות שהיא לא הדרך?

התשובה כמובן מורכבת, כי בני אדם מונעים ומגיבים בתוך מערכת חיים מורכבת. מבין הגורמים נמצא, תרבות, תנאי חיים כלכליים, ההיסטוריה אישית וכללית, חוסר אונים נלמד, תפיסות קוגנטיביות והתפתחות מוסרית. אבל אם נהיה לרגע זהירים וממוקדים, יכול להיות שחלק מזה נובע מהמידה בה אנשים מרגישים שיש להם שליטה על החיים שלהם, והתפיסה העצמית שלהם לגבי זה.

שני מושגים קריטיים שיכולים להסביר את התופעה הזו, באופן כוללני ופשטני, הם “סדר” ו”כאוס”.

סדר, זו המפה שנוצרת בנו באופן מודע ולא מודע, לגבי החיים, לגבי עצמינו. מאין מערכת תפיסות לגבי איך כל זה עובד. מה אנחנו יכולים ומה לא. איך בני אדם מתנהלים, מהו הסדר של הדברים. למה יש לנו “סדר” כזה? כי כך המוח האנושי עובד ביעילות. מקבץ מידע, לתיקיה שהמוח שולף, כדי שנדע איך לפעול ברגע נתון או בחיים בכלל.

הסדר הזה תלוי מאוד בסדר שלמדנו בבית המקורי. בתרבות ובסביבה שבאנו ממנה. חלק מהתיקיות בסדר הזה לא נבדקו. הם פשוט שם. ונדמה לנו, שכך זה.

כאוס, הוא כל מה שלא ידוע. בכל רגע נתון יש לא ידוע. אתם לא יודעים מה אני הולכת להגיד במשפט הבא, ומה הולך לקרות ברגע הבא, למרות שעד היום היו דברים צפויים. תמיד יש כאוס, לא ידוע, וכל פעם שהוא מופיע בחיינו, או בעולם, עושים ממנו סדר חדש. כך זה אמור לעבוד. סדר, שהוא הכרח, שהוא זמני ומשתנה, כי תמיד יש כאוס שיבוא, שנצטרך לעשות ממנו סדר חדש.

זה עובד נפלא, כשאנשים סומכים על היכולת שלהם לעשות סדר בדברים וכשלא פוחדים מכאוס.

אבל שי בתהליך הזה כמה באגים בהתפתחות האנושית. כאוס, לא ידוע, נתפס מאיים, כי אנחנו מחווטים לפחד מחושך, מלא ידוע. משהו במוח הקדום שלנו מעורר תגובה מולדת שהיא שריד לתקופה קדומה בהם לא היתה לנו שליטה על אור וחושך, וחושך סימן למין האנושי איום קיומי. כשיש כאוס, האונה הקדמית במוח שלנו, שהתפתחה יותר מאוחר באבולוציה שלנו ומאפשרת לנו לחשוב על חשיבה ולנהל אותנו מעבר לאינסטינקטים, אמורה להגיד לנו, שלא ידוע הוא רק לא ידוע, ואנחנו נמצא פתרונות. נעשה סדר חדש.

אבל אם דווקא את החלק הזה, לא מפתחים, ואנשים לא לומדים שהם יכולים לפתור לא ידוע, ומלמדים אותם שיש רק דרך אחת לפענח לא ידוע, וסט אחד של כלים להתמודדות עם עולם משתנה, אנשים ממשיכים להיאחז בסדר הקיים. מה שבטוח בטוח. למה להסתכן? מערכת החינוך מניחה את המצב בו ימשיכו להצטרך אותה כפי שהיא. זה נותן לה שליטה על הכאוס, ואשליה של סדר.

אבל דווקא בעולם שבו הכאוס רב על הסדר, מה שחיוני להתפתחות, זו היכולת לעשות סדר מכל כאוס שיבוא, וללמד ולאפשר לאנשים לפתח כלים לניתוח מצבים, ליצירת פתרונות, ליכולת לרדת לפרטים וגם למבט רחב.

אי אפשר ללמד כלים כאלה כשיש מערכת שהמבנה שלה לא משתנה, שיש מערכת שעות ותוכניות לימוד שלא קשורות למציאות המשתנה. שההכשרה של העומדים בראשה היא איך מעבירים חומר באופן מעניין (לרוב) ולא איך לנתח חשיבה, לנתח מערכות, להבין איך הפרט חושב ואיך נכון לו לפענח למידה שמתאימה לו. שלא לוקחת בחשבון דפוסי חשיבה שונים, עולמות רגשיים ותקשורת אנושית ואינסוף אפשרויות שמחכות להתגלות. בעולם ובפרט.

במצב הכאוס הקיים, אנשים בוחרים שליטה במקומות שעדיין אין לגביהם תיקיות במוח שהפכו הרגל. אז אנשים נלחמים על חיסונים או האם הקורונה קיימת או לא, אבל על מערכת החינוך, תיקיה שמעלה אבק, לא מערערים. כי בכאוס הקיים צריך לאחוז במשהו שנתפס כבטוח. ומי שהיה 12 שנה במערכת שאמרה לו שהיא יודעת מה נכון, והוריו שלחו אותו לשם, פחות יערער עליה, בוודאי לא בתקופת משבר.

יש אנשים נפלאים במערכת ולא הכל לא בסדר. אבל משהו חייב להשתנות. אם יש משהו שהמגיפה הזו מלמדת, זה שיש יותר כאוס מסדר בעולם. וכולנו מסוגלים למצוא פתרונות. המאמר הזה הוא לא מאמר קיטורים. באופן אישי נמאס לי מלהיות מתוסכלת ולהגיד שלא בסדר. אני מזמינה אותנו, להתאסף, כל אחד בבית ספרו, הורים, מורים, מערכת, ולעצור. לחשוב ביחד איך עושים משהו אחר. להקים מחלקות פיתוח בתוך בתי הספר. לא לחכות שמישהו ייזום. לא לנטוש ולהקים בית ספר אחר. להשאר. אני מזמינה הורים לקום ולהיגד- מורים יקרים של ילדינו, בואו נפגש ונראה מה עושים לאור המציאות של עכשיו. ובמקביל, בואו נבחן יחד את כל השאר. נשתמש בידע הנפלא שקיים, באנשי מקצוע, ובהגיון הבריא שיש לנו, ונעשה משה אחר.

לי זה נראה קריטי כמו המגיפה הזו ששינתה את חיינו ושהיא כאוס. אבל כל כאוס הופך לסדר, ועל הסדר יש לנו שליטה. לא על הכאוס. אני בטוחה שאנחנו יכולים לו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן