טלפון לבירורים: 050-7800557 , דוא”ל: KerenAdorian@gmail.com

אנשים צריכים הד.
להיותם.
לנפשם.
קול המגע
שמאשר
שראויים הם.
כי מישהו
הביט בם.
מישהו
אמר אותם.
מישהו העיד
על קיומם.
מרגע הלידה
ועד החיים נשמטים,
אנשים צריכים הד.
הכרה בקיום.
לפעמים הוא בא בתנאי.
שיהיו מה שצריכים,
שיהיו כמו,
שיהיו אחרים,
גדולים,
קטנים.
לפעמים בתנאי
שלא יהיו בכלל.
כשיש תנאים
אנשים לומדים
שכנראה שחסר.
אחרת
היו מחלקים
הכרה בקיום
ברוחב לב,
ללא תנאים.
אז אנשים נזהרים,
ולא נותנים,
את ההד הקיומי
חינם.
רק אם זה מוצדק.
רק אם זה קצת.
ואם מקבלים,
מיד מחזירים.
שלא יהיו חייבים.
שלא יחשבו
שאותם לא ראו.
ובגלל המחסור,
גם לא מבקשים.
אפילו שצריכים.
כי לא נעים.
ומה יחשבו
אם יבקשו.
שרק לא יגלו
שדווקא אותם
לא ראו.
מיתוס החסר
כמו סוד הצורך
מופרך ועצוב.
כי אדם בעל ערך
מעצם קיומו.
אין לכך תנאי
ותמיד צריך לזה הד.
להכיר באחר
היא יכולת מולדת.
לעולם לא נגמרת.
כולנו זקוקים.
כולנו יכולים.
יש לזה רק כלל פשוט אחד.
לבקש
לתת.
כך.
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן